תערוכות

תערוכת קבע זו מציגה מבחר מגוּון מעבודותיו של שטרוק מתוך אוסף המוזיאון ומכל תקופות יצירתו. כמו כן, היא מאפשרת להתוודע להוויי החיים שאפיין את ביתו באמצעות תצוגה של מבחר פרטי ריהוט וחפצים אישיים של האמן.
התערוכה משקפת את התמקדותו של שטרוק בדיוקנאות ובתיאורי נוף.

כיום הדפוס הפך למדיום רב־תחומי, הנוטה לערב הדפס מסורתי עם חומרים ואופני ייצור חדשים כמו טכנולוגיות דיגיטליות. אלו נוּכסו במהרה לתוך מלאכת הדפוס, ואילו טכניקות מסורתיות עברו שינוי או נתמכו באמצעות שימוש במכונת הצילום, בפקס ובמדפסת הזרקת הדיו המחוברת למחשב. כך הטכנולוגית הדיגיטליות לא החליפו שיטות אחרות אלא רק הרחיבו את הבחירות ואת אפשרויות הפעולה.

האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את מבטה כלפי נוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. אולם השיח האמנותי המקומי סביב נושא זה המעיט לעסוק בהיבטיו המגדריים. בשיח האמנותי הישראלי והפלסטיני גם יחד על פי רוב לא קיימת הבחנה בין המבט הגברי לבין המבט הנשי בהתייחס לנושא טעון זה. מקבץ התערוכות מבקש לעסוק בסוגיה מורכבת זו, שעל פי רוב לא נוהגים להתייחס אליה.

הרמן שטרוק, יליד ברלין, היה נטוע היטב בעיר הבירה. הוא למד באקדמיה לאמנות בברלין, והיה חבר באגודת האמנים של עיר זו. גם כאשר עזב את גרמניה ב־1922 לטובת חיפה, הוא המשיך להחזיק בסטודיו שלו ברובע הנזה שבברלין. עד שנת 1933 ביקר בקביעות בגרמניה, בעיקר בחודשי הקיץ. באותם ימים עיר הבירה הגרמנית הפכה לכרך מודרני שוקק תנועה וחידושים. במקביל לכך, באותה עת גבר מקומם של האידיאלים הכפריים, למרות הירידה במעמד הכלכלי של אזורי הכפר. כמי שהיה חשוף למגמה זו, בתקופה הברלינאית שלו שטרוק הרבה לעסוק במראות הנוף הכפרי הגרמני. עבודות אלו עומדות במרכזה של תערוכה זו.

שני העשורים האחרונים הביאו את האמניות הפלסטיניות לקדמת הסצנה האמנותית בישראל. ניתן למקם אמניות אלו במסגרת הפרויקט הפמיניסטי, שמבקש לחתור תחת ההבחנות המגדריות כאקסיומות חברתיות. מצד אחד סיפור המסגרת הלאומי הוא השדה האמנותי שמתוכו אמניות אלה שואבות את ייצוגן. מצד שני סיפורן הביוגרפי ממקם אותן במערכת רב־תרבותית, שבה כאזרחיות תחת כיבוש, כמיעוט במולדתן, כפליטות וכמהגרות, הן קושרות את עצמן למערכת הזהות הפלסטינית באופן מורכב ומרובה פנים.

התערוכה מציגה עבודות מתוך הרכישות החדשות של מוזיאון חיפה לאמנות. הרחבת האוסף, שימורו והצגתו הוא חלק חיוני וחשוב מפעילות המוזיאון. יותר מכול, האוסף הוא אשר מגדיר את אופיו של כל מוזיאון. בשנת 2018 מוזיאון חיפה לאמנות רכש יצירות אמנות ישראליות עכשוויות – כולן נוצרו משנת 2000 במגוון סוגי מדיום: ציור, רישום, פיסול, מיצב וצילום. חלקן טרם הוצגו לקהל.

תערוכה קבוצתית חדשה המציגה מגוון רחב של ספרי אמן, שבבסיסם עומדת תפיסת החיים כמסע, הבא לידי ביטוי באמנות.
יומני אמן אלו הם פריטים בעלי עוצמה. הם מאפשרים טיולים בזמן, משמשים כבתי מלאכה זעירים ומציגים מהלכי עבודה אפשריים, כשלב בדרך ליצירה הסופית.

הפרויקט מציג סדרת עבודות תחריט וחיתוך עץ, שבהם משלבת האמנית בין המציאות היומיומית של יצירתה בסטודיו לבין דמותו וסיפוריו של הסופר פרנץ קפקא. עבודות אלו יוצרות מארג חזותי הממזג בין ממשות ובידיון וסוחפות את הצופה לאווירה אירופית מלנכולית וכובשת. הספרות והאמנות החזותית מקיימות ביניהן קשר של הפריה הדדית ארוכת שנים, ובהקשר זה יצירתה של לוין מתחברת לעיסוקו הענף של הרמן שטרוק ביצירת ספרים.

תערוכה קבוצתית המציגה באמצעות נושא העננים מתח בין עולמות שונים: בין שאיפה אל ממד הנשגב הרומנטי, לבין תיאור של מציאות קטסטרופלית וקודרת. בתנ"ך מסמל "עמוד הענן" התגלות אלוהית בפני עם ישראל, ואילו בתודעה העכשווית הביטוי "עמוד ענן" נקשר למציאות קשה ומדממת.

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך, הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בתחומי הדיוקן והנוף.