ברלין עיר האורות: בין שתי מלחמות העולם

פתיחה:

חמישי, 06.04.17, 20:00

נעילה:

ראשון, 15.10.17

בימי חמישי ושישי כרטיס הכניסה לתערוכה יעמוד על 20 שקלים בלבד.

לפרטים נוספים:

04-9127090

שתפו

"חפציוּת חדשה", עולי גרמניה והרמן שטרוק

בגרמניה של שנות העשרים התגבשה מגמה אמנותית הקרויה "נויה זאכלישקייט" – בתרגום העברי המקובל "אובייקטיביות חדשה", או בתרגום משופר: "חפציוּת חדשה". תערוכה זו עוסקת בהשפעתה המובהקת על האמנים היהודים שעלו מגרמניה, לצד זיקתה החלקית ליצירתו של הרמן שטרוק.   

לאחר מלחמת העולם הראשונה שטף גל חדש את האמנות באיטליה, בצרפת ובגרמניה: האוונ-גרד ("חיל החלוץ") הומר באַרְייֶר-גַרְד ("חיל-המצב") על רקע סיסמאות של "חזרה לסדר". ניכרה המגמה לייצוג ריאליסטי יותר של האובייקט מתוך מרידה בסובייקטיביות הרדיקלית של האקספרסיוניזם. בגרמניה הופנתה תשומת הלב במבט צילומי, ולעתים גרוטסקי, אל החיים העירוניים: הווי בתי קפה, זונות, מחוסרי עבודה, בעלי הון, בעלי מקצוע ועוד.

מבקר האמנות פרנץ רוֹה טען ב-1925 כי לעומת האקספרסיוניזם, הנוטה לאקסטטיות, דינמיות, אמוציונליות ועיוות צורני, "החפציות החדשה" מתאפיינת בעיסוק בנושאים יומיומיים, בהדגשת האובייקט, בסטאטיות, בניכור ובשכלתנות. האמנים הבולטים שפעלו במגמה זו היו ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, רודולף שליכטר, גיאורג שולצה, וילהלם הַייזֶה, כריסטיאן שאד, אוגוסט סאנדר ואחרים.

למגמה זו היו הדים באותה עת באמנות ארץ ישראל, שהעדיפה מלכתחילה אוונגרד מאופק. סגנון "החפציות החדשה" ניכר, למשל, בעבודות מוקדמות מסוימות של נחום גוטמן. אולם עיקר הדו-שיח עם מגמה זו התבטא ביצירתם של אמנים שעלו מגרמניה.

הצייר יוסף בודקו יצר ברוח "החפציות החדשה" ציורים המייצגים בעלי מקצוע יהודים. יעקב שטיינהרדט אימץ לתקופה סגנון זה בתיאורי מראות ברלין או בציורים המתארים פועלים. מירון סימה, שלמד בדרזדן אצל אוטו דיקס, פנה לציור ריאליסטי חברתי המתאפיין בניכור ובקדרוּת. שלום זיגפריד סֶבּא יצר דיוקנאות של יוצרים במתכונת "החפציות החדשה" ודיוקנאות עצמיים בהשראת מקס בקמן. לאה לנגר-גרונדיג יצרה תחריטים ששיקפו מחאה חברתית ותחריטי דיוקנאות בעלי זיקה למגמה אמנותית זו. אפילו מרדכי ארדון (מקס ברונשטיין) הברלינאי, למרות זיקתו המובהקת למורי ה"באוהאוס", הושפע מסגנון זה בתיאורי דמויות ממעמד העובדים ברוח סוציאליסטית.

על רקע האמור לעיל, האם נכון יהיה לאפיין חלק מהדפסיו של הרמן שטרוק, מתקופתו הברלינאית ועד עלייתו ארצה ב-1922, בזיקה ל"חפציות החדשה"? התשובה אינה חד-משמעית. שטרוק לא הגיב באופן דיאלקטי לאקספרסיוניזם והושפע כבר מראשית דרכו מהריאליזם האקדמי. הידרשותו לנושאים סוציאליים נבעה בעיקר מנפשו ההומניסטית הא-פוליטית. עוד בימי המלחמה ניכר עניינו האנתרופולוגי בייצוגים של בעלי מלאכה יהודיים. האם ניתן לומר כי הדפסי בעלי המלאכה של שטרוק, שהיה אמן מוערך אז בגרמניה, בישרו את מרכזיות הנושא בציור הגרמני של מחצית שנות העשרים?

הקו הרישומי הרך של שטרוק שונה באופיו מהאובייקטיוּת הקשוחה של ציירי "החפציות החדשה". הוא שמר על ריחוק ממושאי ציוריו, אך ביטא אהדה ולא ניכור או גרוטסקה. ניתן לומר כי בהתמקדו במדוכאי מזרח אירופה היהודים, שטרוק הקדים את זיקתם של אמני מגמה אמנותית זו למדוכאים – הלא-יהודים ברובם. את שיא רגישותו החברתית ביטא בעיקר בנושא הקבצנים, בהתייחסו ליהודי מזרח אירופה ולחוויותיו בירושלים. בעוד אמני "החפציות החדשה" נודעו בעמדת מחאה וסרקזם בתיאורי דמויות מסוג זה, שטרוק מציג מבט של תייר מתעד או מבט רחום של יהודי הזוכר את הכתוב בדברים ט"ו: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן."

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

עיבוד מקוצר של מאמר מאת היסטוריון האמנות ד"ר גדעון עפרת

 

מחיר כניסה מיוחד לתערוכות בימים חמישי ושישי

כרטיס ב- 20 ש"ח בלבד

למידע נוסף אנא השאירו פרטים ונציג ייצור עמכם קשר, תודה

עוד במוזיאוני חיפה