"הרמן שטרוק: מולדת זרה"

הרמן שטרוק, יליד ברלין, היה נטוע היטב בעיר הבירה. הוא למד באקדמיה לאמנות בברלין, והיה חבר באגודת האמנים של עיר זו. גם כאשר עזב את גרמניה ב־1922 לטובת חיפה, הוא המשיך להחזיק בסטודיו שלו ברובע הנזה שבברלין. עד שנת 1933 ביקר בקביעות בגרמניה, בעיקר בחודשי הקיץ. באותם ימים עיר הבירה הגרמנית הפכה לכרך מודרני שוקק תנועה וחידושים. במקביל לכך, באותה עת גבר מקומם של האידיאלים הכפריים, למרות הירידה במעמד הכלכלי של אזורי הכפר. כמי שהיה חשוף למגמה זו, בתקופה הברלינאית שלו שטרוק הרבה לעסוק במראות הנוף הכפרי הגרמני. עבודות אלו עומדות במרכזה של תערוכה זו.  

החוקר גדעון עפרת קושר את דימויי הנוף הכפרי של שטרוק עם התפיסה שייצגה אידיאליזציה של חיי הכפר ודחתה את התיעוש הטכנולוגי של העיר לטובת ייצוג ריאליסטי של הרמוניה בין איכרים לאדמתם. בהקשר זה המושג "היימאט" (Heimat – מולדת בגרמנית) יכול לסייע בניתוח יחסו המסויג של שטרוק אל המודרניות. דומה כי שטרוק אכן היה שותף לרעיון ה"היימאט", כתגובת נגד למודרניזציה המהירה של גרמניה ולחרדות התרבותיות שליוו אותה. מושג זה מציין את הניסיון לגבש חזון של עולם בטוח ויציב, שיש בו מקום ברור לכולם ושבו ניתן למצוא בית.  

האידיאליזציה של הכפר מצביעה בבירור על זיקתו של שטרוק לרומנטיציזם הגרמני. אצל שטרוק הכפר מצטייר כ"גן עדן לא־נגוע", שבו השתמרו הפנטזיות של המאה התשע־עשרה באשר לנוף אידיאלי ורומנטי. לטענת עפרת, חיבורו של שטרוק לרומנטיציזם הגרמני התרחש בתוקף התמסרותו לתחריטים ולליתוגרפיות של נופים בסגנון ה"סצסיון" הברלינאי – אגודה שארגנה תערוכות של אמנות חדשנית. לאחר ששטרוק פגש את האמן מקס ליברמן, המייסד והנשיא של התנועה, הוא החל להציג בתערוכותיה משנת 1901. ליברמן נמנה עם דוברי המגמה הניאו־רומנטית והתחבר לאסכולת האג הנטורליסטית־כפרית. בעזרתו התוודע שטרוק ליוסף ישראל'ס, שהיה ממנהיגי אסכולת תיאורי הז'אנר ההולנדי של האג, והפך לתלמידו. פגישתו עם ישראל'ס הטמיעה לתוך יצירתו של שטרוק את תפיסת הנוף השטוח, ספוג השמימיות.

קשה שלא להיתפס לרומנטיציזם הממותן של שטרוק, שבו לצד המשיכה לטבע ניכרים בו־בזמן מהלכי הריסון והאילוף של הטבע. שטרוק הרבה לשלב בעבודותיו בתים ועצים, כביטוי של המיזוג בין תרבות וטבע. תפיסה זו נטועה בגילוי המחודש של בני דורו בדבר היותו של עולם הטבע משאב ומקום מפלט לנוכח תהליכי העיור והתיעוש. אפשר לראות בנופיו הכפריים המוקדמים של שטרוק עדות להרהוריו לגבי עתידו של העם היהודי על רקע השינויים המהירים של הזמנים המודרניים. למי מהצדדים הוא אמור להעניק את תמיכתו – לאלה שהאמינו בגרמניותם של היהודים ובהיטמעותם בתרבות הגרמנית? או לאלה שהיו משוכנעים שרק בארץ ישראל יוכל היהודי לחיות בחופשיות ובהתאם לייעודו? היכן היא המולדת היהודית?