"זפת וחלב"

חמישי, 11.07.19, 20:00

שישי, 24.01.20

אוצרת:

סבטלנה ריינגולד

נגיש

לפרטים נוספים:

04-6030800

שתפו

 

האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את מבטה כלפי נוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. אולם השיח האמנותי המקומי סביב נושא זה המעיט לעסוק בהיבטיו המגדריים. בשיח האמנותי הישראלי והפלסטיני גם יחד על פי רוב לא קיימת הבחנה בין המבט הגברי לבין המבט הנשי בהתייחס לנושא טעון זה. מקבץ התערוכות מבקש לעסוק בסוגיה מורכבת זו, שעל פי רוב לא נוהגים להתייחס אליה.

בהקשר זה ניתן להתייחס לדבריו של החוקר וו. ג'י. טי. מיטשל בספרו הנודע "נוף קדוש". מיטשל מציין כי הביטוי "נוף המולדת" [...] "מעודד דימויים של גן עדן, ארץ זבת חלב ודבש [...] ארץ בעוּלה שמזוהה באופן מסורתי כפרווריה הפסטורליים של עיר הקודש ירושלים. [...] זהו הנוף התמים, המקום הבלתי־מזיק שהאלימות כלל לא נודעה בו". מיטשל מציין כיצד בתפיסת הנוף מגולמת רשת של משמעויות סמויות בהקשרים מיתיים ואידיאולוגיים. ייצוגי הנוף מצפינים סוגים שונים של הפעלת כוח, הקשורים לאימפריאליזם, לקולוניאליזם ולרוח הקִדמה, הכרוכה בניצול של משאבי טבע. לטענתו, ייצוגי הנוף הם תוצרים של ראיית עולם התופסת את הגבר הלבן המערבי כצופה אוניברסלי אובייקטיבי יחידי, בניגוד לעובדי אדמה "ילידים", או נשים.

הגיאוגרפית דורין מסיי מציינת כי מרחב המולדת מקוּדד כ"נשי", כמולדת אימהית או כמקום של האהובים, וזאת כתוצר של מסורת תרבותית גברית, שנותנת עדיפות לרעיונות מקובעים של זהות וביטחון של המקום. גם החוקר אנטון קייס מציין כי האישה מגלמת ביטחון וקביעות, ולכן מגדירה את המולדת כייצוג של פנטזיה גברית בדבר שייכות, הקשורה לדמות אם. האוצרת והחוקרת טל בן־צבי מציינת כי נשים נדרשות לשאת ב"עול הייצוג", כנשאיות הסמליות של הזהות והכבוד של הקולקטיב. דמות של אישה, לעתים קרובות אֵם, מסמלת בתרבויות רבות את רוח הקולקטיב כדמות אלגורית ולא כסובייקט. האישה מוגדרת כמיתוס וכסמל על ידי מערכת תרבותית לאומית גברית.

הנושא המגדרי הטמון בייצוגי המולדת באמנות המקומית נבחן בשלוש התערוכות הכלולות במקבץ "זפת וחלב". התערוכה "נפקדת נוכחת" מבקשת לבחון את נושא המולדת בעבודותיהן של אמניות פלסטיניות עכשוויות. דרך נושא המולדת אמניות אלה בוחנות את מעמדן וזהותן כמיעוט כפול, בהיותן נשים פלסטיניות שגדלו בקהילות פטריארכליות, אך חיות ועובדות בקרב הרוב היהודי בסביבה מערבית בישראל. האמניות נוגעות בנושאים של קולוניאליזם, תפקידי מגדר וגבולות בין־תרבותיים. האמנות מאפשרת להן לחקור את זהותן המורכבת ולייצר דרך לשינוי חברתי.

התערוכה "זיכרונות נבדלים: מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון" מתמקדת באמנות צעירה בישראל ושואפת להבחין בין התבוננות גברית לבין התבוננות נשית בנופי "ארץ הקודש". המולדת נראית כרקמה מצולקת ורב־שכבתית, כגן עדן ש"נבזז" על ידי כובשים אימפריאליים. בתוך כך ניתן לבחון את ההתבוננות הנשית על דגמים תרבותיים ואידיאולוגיים ועל האופן שבו היא מציעה מבע דיאלוגי, מבלי לטשטש או לייפות את המציאות המסוכסכת.

לצד זאת, התערוכה "הרמן שטרוק: מולדת זרה" משקפת את תפיסת המולדת של שטרוק, היונקת מדימויי הנוף של הלאומיות הרומנטית הגרמנית. התערוכה בוחנת את יצירתו דרך המושג "היימאט" (Heimat – מולדת בגרמנית). מושג זה, כפי שהתעצב בגרמניה בתחילת המאה העשרים, נקשר לדימויים הפסטורליים של הכפר ולרעיונות של "תמימות וערכים פשוטים" הקשורים לרוח הקהילה והאומה. בדימויי הכפר מבטו של שטרוק ממזג סימנים של פריון לצד סימני חידלון. התערוכה מאפשרת לעמוד על הניסיון של שטרוק לנסח את האידיאה של היהדות במונחי מרחב התרבות הגרמנית – אותה תרבות שעתידה להקיא את היהדות עד כמעט להשמדתה.

 

 

 

 

 

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה